מתוך המחקר על הסגר ומערכת העצבים האוטונומית

הטיפול בסגר התפתח לעבר גישה המביאה בחשבון את הקשר עם מערכת העצבים המרכזית. לכל אדם צורת פנים משלו, וגם גודל הגוף ומבנהו שונים. במרפאתנו בסיס יעדי הטיפול אינו ערכים ממוצעים, אלא הערכים שנמדדו אצל כל אדם.

כנקודת מוצא אחת לחשיבה בנושא, התמקדתי במידת היכולת של הגוף לשמור על ההומאוסטזיס. למשל, כשהטמפרטורה עולה אנו מזיעים, וכשהיא יורדת אנו רועדים. כל אלה מבוקרים על ידי מערכת העצבים האוטונומית. היכולת הזו לשמור על ההומאוסטזיס פועלת באופן לא מודע ומתבצעת כולה באופן אוטומטי. ככל שתגובות אלה מהירות יותר, כך הגוף מסתגל מהר יותר לסביבתו. אפשר לומר שאצל אנשים שמרגישים טוב, תגובתיות זו גבוהה. במקרה ההפוך נוצרת התחושה המוכרת של "משהו בגוף תמיד לא לגמרי בסדר".

מחקריי חשפו בהדרגה כי קיים קשר עמוק בין הסגר לבין תגובות אלה (היכולת לשמור על ההומאוסטזיס). איסוף הנתונים בתחום זה קשה מאוד מבחינה טכנית, והניתוח קשה עוד יותר. עם זאת, בזכות שיתוף הפעולה של מטופלים ומתנדבים רבים, הגענו לשלב שבו ניתן לדון בחלק מהדברים. מכיוון שרוב הנתונים טרם פורסמו, מה שאוכל להציג כאן מוגבל, אך ברצוני לשתף מגוון ממצאים אקדמיים ידועים.

מקור: Karen M. Joos, Mark R. Melson. Chapter 49 - Control of the Pupil. Primer on the Autonomic Nervous System (Third Edition) 2012; 239-242.